תערוכות

יצירתה של דבורה מורג מתאפיינת במתח בין הרצף לפרגמנט ובין ההרכבה לפירוק.

ויק מוניז השיק את יצירתו "למפדוזה" בפתיחת הביאנלה הבינלאומית ה-56 לאמנות בוונציה בשנת 2015. סירת הנייר שיצר, באורך 14 מטר, נבנתה לזכר 360 המהגרים שטבעו במהלך מסעם מלוב לאיטליה. "אולי בתיאוריה זה נראה סביר ליצור עבודה מעורפלת ומעוררת מחשבה על הגירה. אבל כעת קנה המידה של האכזריות, ההשלכות האמיתיות של הרטוריקה שנוקטת דה-הומניזציה כלפי מהגרים, הפכו לקטלניות. אמנות שעוסקת בכך צריכה להיות חד-משמעית, כועסת יותר" - כתב מבקר האמנות של ה"גרדיאן" ג'ונתן ג'ונס.

אמן הגרפיטי ואמנות הרחוב, המוכר בשמו AME72, מצייר בהשראת אמנות הפופ, בצבעים עזים, בטכניקת הסטנסיל ובעבודת יד חופשית. המיצב שיצר כולל עשרה דימויים של שוטרים בגודל טבעי על לוחות עץ: מצד אחד שוטרים שמחים ומצד שני שוטרים כועסים. דימויי השוטרים מצוירים בדמותו האיקונית של איש הלגו, שהפכה למוטיב חוזר ביצירתו.

בעבודותיו הרב-תחומיות גיל יפמן מבקש לאתגר הגדרות נורמטיביות של האחר והשונה ולבחון את הדרך שבה טראומות אישיות וקולקטיביות מתוות זהות מובנית.

עבודותיה האקספרסיביות של חן שיש מעוררות רגש, מחשבה ואף רצון ליצור פעולה. במילותיו של הסופר דורון בראונשטיין, יצירתה "גורמת לרצות לצאת ולעשות... קרי, אקטיביזם".

מריה מריה אחא-קוצ'ר מתמקדת ביצירתה במאבקן של נשים לשחרור ולשוויון. כל אחת מעבודותיה היא תוצר אמנותי בפני עצמו, אך גם כלי המשרת צורך חברתי ותורם לשינוי פוליטי, בדגש על המאבק הנשי. אחא-קוצ'ר רואה עצמה כאמנית פמיניסטית ומגדירה את תפקיד האמנות ככלי פוליטי רב-עוצמה.